בשנה האחרונה התחלתי להנחות סדנאות לאנשים שמחפשים עבודה ו/או לא בטוחים בצעד הבא שנכון לקריירה שלהם. מתוך שיחות עומק במגוון סדנאות אלו, אני רואה מקרים רבים של אנשים שבדיעבד מבינים שכבר מזמן היו צריכים לזוז מתפקידם הנוכחי ולעבור לתפקיד אחר בארגון או לארגון אחר. תהליך שינוי קריירה מרתיע אותם ומונע מהם התקדמות והגשמה עצמית. לכן, בשורה התחתונה אני אומר בביטחון מלא שמי שמונע מאיתנו להתקדם בקריירה אלו אנחנו בעצמינו.

בשנים הראשונות בתפקיד רוב האנשים מלאים באדרנלין. חלק נובע מהפחד שאולי לא תצליח כפי שהצלחת בעבר וחלק מתוך האתגר שלך להבין מה נדרש ולקחת את היחידה שלך למקום טוב יותר. אבל אחרי כשלוש, ארבע או חמש שנים כל אדם כבר סיים את התרומה המשמעותית שיש לו לתת בתפקיד נתון. תמיד אפשר להוסיף עוד פרט ולשפר עוד משהו אבל את כל הדברים המשמעותיים שיכולת לעשות כבר עשית ולרוב מה שלא הצליח גם לא ישתנה בעתיד הנראה לעין.

ואז, למרות שיש עדיין הנאה מהיום יום ומהקשר עם האנשים, מהביטחון שנובע מההכרות, כבר אין באמת אתגר משמעותי בקריירה, וכך בהדרגה, אנשים ממשיכים לתפקד אבל ברמות אדרנלין וסיפוק פוחתות.

כשאני פוגש מישהו כזה שנמצא באותו תפקיד שש, שבע שמונה ויותר שנים אני רואה אדם שכבר איננו ממצה את הפוטנציאל שלו. בהרבה מקרים, תוך כדי שיחה האדם מספר על הפנטזיות שלו, על תכניות קידום בעבודה ואפשרויות פיתוח קריירה, אבל הוא לא פועל בצורה משמעותית להמשיך ולהתקדם, למרות שכל שינוי קריירה היה מפתח אותו, מעורר אותו, גורם לו לתחושת חיוניות ובמקרים רבים גם מביא לתפקידים עם יותר השפעה, למידה ותגמול.

אז למה אנחנו לא זזים?

לפני כמה ימים פגשתי מישהו שסיפר לי שההורים שלו התגרשו אחרי 52 שנות נישואים(!!!). לדעתו אימו סבלה שנים כי אבא שלו היה איש קשה אבל לקח לה הרבה שנים עד שהחליטה שמגיע לה יותר.

בצורה פחות קיצונית רואים את זה גם בעבודה. אנשים לא מעוניינים לעזוב תפקיד למרות שרגשית, הם כבר מזמן היו רוצים לצאת לאתגרים חדשים, לנהל קריירה אטרקטיבית ומגוונת, ואפילו לעשות צעד משמעותי של שינוי קריירה באמצע החיים.

כשאני שואל את השאלות: " למה אתם לא זזים? למה אתם לא עושים שינוי קריירה ?" לרוב אומרים שקשה לצאת מכלוב של זהב. יש תנאים טובים, אני מכיר את האנשים, יודע מה נדרש ממני ולכן 'קשה לי לוותר' על כל זה בכדי ללכת אל הלא נודע.

אבל מבחינה הגיונית, הרי אני יכול לחפש הזדמנויות חדשות, בתוך הארגון או בארגונים אחרים ואז לעבור מהעבודה הנוכחית למקום החדש שכבר איננו ה'לא נודע' המפחיד. אבל ברוב המקרים אנשים אפילו לא מנסים לחפש. אנחנו נשארים במקום המוכר, עם שביעות רצון שיורדת בהדרגה, אבל לא פועלים בצורה אסרטיבית למציאת הזדמנויות חדשות.

אנחנו מפחדים אפילו לחשוב על שינוי קריירה משמעותי, מפחדים שאולי לא ירצו אותנו ולכן מפחדים להתחיל לחפש הזדמנויות.

למה אנחנו לא עושים שינוי קריירה?

למה צריך אירוע חיצוני כמו בוס חדש שלא רוצה אותי או שינוי ארגוני בכדי לדחוף אותי לעשות את מה שכבר שנים אני יודע שאני צריך לעשות? את שינוי הקריירה המתבקש והראוי עבורי ?

ברמה העמוקה כולנו חסרי ביטחון.

לפעמים בגלל מסרים שקיבלנו במשפחה, לפעמים בגלל ילדים אחרים שהתעמרו בנו כשהיינו קטנים, לפעמים בגלל משהו פיזי כמו גובה, ממדי גוף או כמות שיער על הראש או משהו אחר שגורם לנו להרגיש לא מספיק שווים.

אחת התמונות שמדהימה אותי היא תמונה של נשיא צרפת לשעבר, סרקוזי, נואם לפני קהל גדול. צילמו אותו מהצד, עומד מאחורי פודיום וכך רואים שהוא נועל נעליים עם עקבים מוגבהים מלאכותית. כשאני רואה את התמונה הזאת אני חושב: "אתה עדיין לא מספיק גבוה? אתה כבר נשיא צרפת, נשוי לאישה יפיפייה ועדיין אתה מוכן להסתכן בלעג ציבורי – העיקר שתראה גבוה בשני סנטימטרים?"

במידה מסוימת זה נכון לכולנו.

כל שינוי או פנטזיה על שינוי מעוררת בנו את החשש שהמבנה הפנימי שבנינו, העובדה שאנחנו נתפשים בחוץ כמוצלחים ומצליחים, תתערער אם נזוז. ופתאום יראו את 'הבקיעים בשריון'. פתאום יגלו שאנחנו לא כל כך מוצלחים כמו שחושבים ונמצא את עצמנו 'שוב' כמו הילד הקטן שלועגים לו.

חוסר הביטחון הבסיסי הזה נכון לכולנו והשאלה היא מה אנחנו עושים עם זה. הרבה אנשים נשארים במקום המוכר והנוח ולא זזים אלא אם מישהו בא ומציע להם משהו טוב יותר ולכן הם יכולים להחליף מקום בטוח אחד במקום בטוח אחר.

מניסיוני בתהליכי אימון אישי למנהלים, ככל שאתה בתפקיד בכיר יותר אז יש פחות סיכויים שמישהו יציע לך קידום בעבודה, אם לא תיזום את זה בעצמך.

מעטים הם האנשים שנותנים לעצמם לחלום על תפקיד גדול יותר, להעז לתכנן שינוי קריירה משמעותי עבורם ואז לפעול באופן אסרטיבי למצוא תפקיד חדש 'ולמכור' את עצמם כמועמדים אידיאליים עבורו. כי הפחד מכישלון גדול יותר מהסיפוק המדומיין מהצלחה.

מכיוון שהעבודה שלי מתמקדת בלעזור לאנשים למקסם את הפוטנציאל שלהם בעבודה, הן מנסיוני בתהליכי ייעוץ אישי למנהלים והן בתהליכי אימון קריירה וניהול כשרונות בארגונים, אני ממליץ על סדרת צעדים שיאפשרו לכם לבצע קפיצת מדרגה בקריירה ותהליך שינוי קריירה משמעותי:

בשלב הראשון חשוב כי תמצא שותף רגשי.

קשה מאוד לצאת מהנוחיות היום-יומית מבלי לקבל תמיכה רגשית משמעותית. חשוב שתמצאו יועץ חיצוני, בן-זוג, חבר, הורה, ואולי ילדכם – מישהו שאכפת לו מכם ומוכן ללוות אתכם במסע הזה קדימה. מישהו שתספרו לו על הפנטזיות שלכם, על זה שהגעתם לרוויה בתפקיד הנוכחי ושאתם חושבים שאולי הגיע הזמן לזוז ולבצע שינוי קריירה.

מישהו שיעזור לכם לחשוב על אלטרנטיבות, מישהו שיעודד אתכם לבנות נטוורק של קשרים בתוך הארגון ומחוצה לו, קשרים שיפתחו בפניכם דלתות חדשות. מישהו שתספרו לו על פגישה מוצלחת ושיעודד אתכם אחרי פגישה בעייתית. מישהו שיהיה שם כל שבוע וכל חודש וילך אתכם יד ביד עד שתגיעו לתפקיד הבא.

ואולי להפתעתכם, יהיו אנשים בסביבה שירצו ללוות אתכם בדרך. כי אנשים שאכפת להם יאהבו ללוות אתכם וישמחו שאתם משתפים אותם בפנטזיות ובחוויות הטובות והפחות טובות.

רובינו רוצים להראות חזקים שלא צריכים עזרה. אבל דווקא העזרות במישהו בונה קשר עמוק ומתגמל לשני הצדדים. כך שזה הצעד הראשון להסתכן בו. מצאו שותף רגשי שילווה אתכם לאורך כל הדרך.

אחרי שמצאת שותף רגשי שילווה אותך בהצלחות ובקשיים תוכל לפעול בצורה אסרטיבית ושיטתית לזהות תפקידים אטרקטיביים, לבנות רשת של קשרים שתפתח בפניכם את הדלת ו'למכור' את עצמכם בצורה אפקטיבית.