הספר הזה מיועד לאפשר לך, הקורא – לעודד אותך, לדחוף אותך – להעז ולבצע זינוק בקריירה. לכולנו יש עבודה וקריירה. כל כמה שנים אנחנו מתקדמים ועוברים לתפקיד הבא; לפעמים לתפקיד מקביל לזה שהיה לנו, ולפעמים לתפקיד בכיר יותר שמעניק לנו יותר אחריות, יותר עניין, יותר כסף, יותר כבוד.

מטרתו של ספר זה היא לאפשר לך לבצע קפיצת מדרגה; לא רק להתקדם בקצב הרגיל – בקצב שהתקדמת בו עד היום, או בקצב שאנשים אחרים בסביבתך מתקדמים – אלא לבצע קפיצת מדרגה משמעותית. קפיצת מדרגה שתביא אותך למקום הרבה יותר רחוק, הרבה יותר גבוה. במידה מסוימת, למקום שיהיה מעל ומעבר לשאיפות הרגילות שלך, למחשבות שיש לך לגבי מה אתה יכול לעשות. הצעד הזה הוא לא קסם. הוא אינו מבוסס על זה שתשב בבית, תקרא ספר ותחלום שאתה יכול לעשות הכול. במהלך קריאת הספר הזה, תיחשף לתהליך שיטתי ומפורט, המבוסס על ניסיון בין-לאומי של אנשים מצליחים רבים, שיאפשר לך לעשות קפיצת מדרגה מאוד משמעותית בקריירה שלך.

העבודה היא מרכיב מרכזי באושר של כולנו. אנחנו מקבלים סיפוק והנאה בחיים מחברים, ממשפחה, מילדים, מבן זוג או מבת-זוג, מאוכל, מספורט וממגוון רחב של דברים נוספים. אבל בחיי היום יום אנחנו מבלים אחוז גדול מאוד מהזמן שלנו בעבודה. ביום רגיל אנחנו קמים בבוקר ולמעשה, עד שמגיע הערב כבר השתמשנו במרבית האנרגיה שלנו והשקענו אותה בעבודה. לכן, חשוב מאוד שההשקעה הזאת של אנרגיה תעניק לך בחזרה את ההישגים, את ההנאה, את העניין ואת התגמולים החומריים ברמה הגבוהה ביותר בשבילך, כי חבל שתשקיע את האנרגיה שלך בפעילות שלא תקדם אותך.

מעבר להשקעה ולמה שאתה מקבל חזרה ברמה הקונקרטית, לגבי רובנו העבודה היא גם גורם קריטי בהשפעה על הערך העצמי שלנו; מי אנחנו וכמה אנחנו שווים בעיני עצמנו ובעיני הסביבה. בני אדם הם חיות חברתיות ולכן הדרך המרכזית שבאמצעותה אנחנו תופסים את עצמנו – אם אנחנו טובים יותר או פחות – היא כשאנחנו מסתכלים על הסביבה שלנו. אנחנו מסתכלים על אנשים אחרים ולפי זה אומרים לעצמנו אם יחסית אליהם אנחנו בסדר. ניתן לראות את זה במירוץ; כשאני רץ, יש הבדל גדול בין לרוץ לבד ולרוץ עם אחרים. להתחרות כנגד השעון זה דבר מאוד אבסטרקטי ולעומת זאת, לרוץ כשבסביבה שלנו יש עוד כמה אנשים שרצים ומתאמצים ומשקיעים והם בעלי יכולות לא פחות טובות משלנו – זה דבר שדוחף אותנו למאמץ גדול הרבה יותר. המבט הזה הצידה, או הידיעה הזאת של איך אנחנו לעומת אנשים אחרים, נותנים לנו אנרגיה לתת עוד טיפת מאמץ ולהגיע קצת יותר רחוק. לכן, עבודה היא גורם מאוד משמעותי מבחינת האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו וכמובן, מבחינת האופן שבו אנשים אחרים תופסים אותנו ומה הם חושבים עלינו.

כשאתה מסתכל סביבך, על חברים שלמדת איתם, שגדלת איתם – איפה אתה נמצא יחסית אליהם? האם אתה במשרה בכירה יותר? האם יש לך מכונית גדולה יותר? האם התפקיד שלך מהנה יותר? האם יש לך אחריות רבה יותר? או שאתה נמצא במצב פחות טוב מהם? ההשוואה הזו איננה חשובה בפני עצמה; זה לא באמת חשוב שתרוויח יותר כסף מאדם אחר שיושב לידך. השאלה אינה מה אתה עושה עם הכסף הזה או מה אתה עושה עם הכבוד שקשור לתפקיד שלך בעבודה, או האם שכשמישהו מסתכל על כרטיס הביקור שלך הוא רואה שאתה סמנכ"ל או שאתה מהנדס תוכנה. השאלה חשובה לא ברמה הקונקרטית, אלא ברמה הרגשית. השאלה "מי אנחנו?" מושפעת מאוד מהשאלה "איך אנחנו תופסים את עצמנו יחסית לאנשים אחרים?".

ההשוואה הזאת היא מעט יותר מורכבת כי אנחנו לא משווים את עצמנו לכל האנשים בעולם. תמיד יהיה מישהו באיזו שהיא מדינה, באיזה שהוא מקום בעולם, שהוא יותר בכיר מאתנו, יותר חזק מאתנו, יותר עשיר מאתנו, יותר יפה מאתנו… אבל אנחנו לא משווים את עצמנו לכל העולם; אנחנו משווים את עצמנו לקבוצת ההתייחסות שלנו. לאנשים שאותם אנחנו תופסים כרלוונטיים למי שאנחנו.

כשאני קורא בעיתון שטייקון מסוים החליף את המטוס הפרטי שלו, זה לא מכניס אותי ללחץ. אני לא שואל את עצמי "למה הוא ואני לא נמצאים באותו מקום?"

מצד שני, כשאני מסתכל סביבי ואני רואה שאחד האנשים שעובדים אִתי – במשרה פחות או יותר דומה, ושלדעתי אינו חכם יותר ממני או משקיע יותר ממני בעבודה – ופתאום מתברר לי שהוא קוּדם לתפקיד בכיר, או אולי אפילו הפך להיות הבוס שלי, זה כואב. לפעמים אני מרגיש שזה לא הגיוני. לפעמים אני מרגיש שזה לא בסדר שלא נתנו לי הזדמנות, ולפעמים אני מסתכל על עצמי ואומר "טוב, זה לא נורא, העיקר שטוב לי". אבל, בסך הכול, כשאני מסתכל על הקריירה שלי, ההשוואה היא אחד המרכיבים המרכזיים שקובעים כמה טוב לי, כמה סיפוק אני מרגיש, כמה אני מרגיש שאני בסדר והגעתי להישגים הנכונים.

העבודה וההישגים שלי בעבודה הם גם אלה שקובעים איך אנשים אחרים מסתכלים עליי, איפה אני נמצא מבחינת החברים והמשפחה שלי. איך הם תופסים אותי מבחינת עד כמה אני מצליח, חכם, אמביציוזי.

אחד המדדים המרכזיים שהסביבה החברתית בוחנת אותנו לגביהם היא ההצלחה שלנו בעבודה. כמובן, שאם אני מוצלח מאוד בעבודה אבל בחיים האישיים אני כישלון, זאת בעיה מסוג אחר. אבל הספר הזה אינו מיועד לבנות את הדימוי העצמי שלך על כל הממדים החברתיים, האישיים-פנימיים, הבריאותיים והתעסוקתיים – שביחד משפיעים על כמה טוב לך בחיים ועד כמה אתה מאושר.

הספר הזה מתמקד במקום אחד – בעבודה – כדי לאפשר לך גם להסתכל בצורה מפוקחת על המקום שאתה נמצא בו היום ובעיקר כדי לתכנן ולפעול בצורה אפקטיבית איך כדאי ונכון להתקדם כדי לעשות קפיצת מדרגה. כך, בעוד שנה או שנתיים תהיה במקום הרבה יותר טוב, שיתאים לצרכים שלך, למה שחשוב לך. מקום הרבה יותר בכיר, הרבה יותר מתגמל. לכן, הספר הזה מתווה דרך ובכך הוא כלי שיאפשר לך להתקדם, שיעזור לך לדעת מה אתה באמת יכול לעשות כדי להגשים את עצמך בצורה שתעניק לך תחושה שיש לך השפעה, שאתה משמעותי לארגון, שאתה משמעותי לסביבה שאתה פועל בתוכה, ושאתה זוכה לתגמולים משמעותיים.

הספר מיועד להיות מאוד מעשי אבל יעסוק גם באספקטים הרגשיים המשפיעים על המוכנות שלך לפעול למען קפיצת מדרגה משמעותית. האם אתה מרגיש שיש לך את היכולת, שיש לך את הסיכוי להגיע הרבה יותר רחוק מהמקום שאתה נמצא בו כיום?

אבל רוב הספר יתמקד בכלים מעשיים שיפתחו בפניך את הדרך וייתנו לך את האמצעים שבעזרתם תוכל לעשות את קפיצת המדרגה בקריירה שלך. מניסיוני ומניסיונם של אחרים שאיתם עבדתי לאורך השנים, אם תשתמש במה שיתואר בהמשך, תוכל להגיע הרבה יותר רחוק ממה שחשבת שתהיה מסוגל להגיע, או ממה שהיית מגיע ללא הפעילויות המכוונות לקפיצת המדרגה הזאת.

המונח "קפיצת מדרגה" כוונתו להתקדמות מאוד משמעותית לעומת המקום שאתה נמצא בו כיום. לא התקדמות רגילה – כזו שאם תחכה בתפקיד הנוכחי שלך עוד כמה שנים – תקרה כתהליך טבעי של המסלול שלך. מדובר בדרך שבאמצעותה תוכל לעשות, במהירות יחסית, בתוך שנה-שנתיים, קפיצת מדרגה, וכך תוכל להגיע למקומות שלא חשבת שאתה מסוגל להגיע אליהם. כל פעילות בכיוון הזה דורשת קודם כל העזה. אתה צריך להעז ולחלום שאתה יכול להגיע רחוק. לכולנו יש חלומות כאלו לפעמים כשאנחנו קוראים משהו בעיתון או כשאנחנו הולכים לסרט ומדמיינים את עצמנו בתפקיד אחר. האם אתה יכול לדמיין את עצמך טס במטוס פרטי? לדמיין את עצמך חי בפריז או בלונדון או בניו-יורק? האם אתה יכול לדמיין את עצמך סמנכ"ל בחברה מובילה?

רוב האנשים אינם מאפשרים לעצמם לחלום. יש שיגידו שזה לא קשור ב"לאפשר לעצמם", אלא יגידו דבר מה כגון: "בסך הכול אני רֵאלי, אני פועל ביום-יום שלי, אני יודע מה מקומי, אני יודע איפה אני נמצא ואני מסתפק במה שיש לי." מבחינה מסוימת אפשר להגיד שזה טוב, שזה מעיד על צניעות. אבל אין שום סיבה שלא תוכל להגיע למקומות הרבה יותר משמעותיים וכך להגשים את עצמך. להגשים את היכולת ואת המוטיבציה שיש לך, ולהגיע בעזרתן הרבה יותר רחוק. המפתח הראשון לכל מה שנמצא כאן בספר היא הרשות; הרשות שתיתן לעצמך לחלום, ולחשוב שאתה באמת יכול להגיע מאוד מאוד רחוק.

לפני הרבה שנים, כשהייתי בשנות העשרים לחיי, טסתי לאירופה לחופשה. ראיתי שלחלק מהאנשים במטוס הדיילים מחייכים ומפנים אותם שמאלה למחלקת העסקים ואותי מפנים ימינה, ביחד עם שאר האנשים הרגילים. אני זוכר כבר אז שחשבתי לעצמי מתי כבר אוכל גם אני לפנות שמאלה? מתי אגיע למקום הזה שיפנו גם אותי לשם?

כמה שנים אחרי זה, כשהייתי בן 37, עברתי לעבוד באירופה. אז כבר טסתי באופן קבוע במחלקת עסקים, וזה נראה לי כמו הדבר הפשוט והמובן מאליו. ובהדרגה שמתי לב שיש עוד מחלקה. שמתי לב שיש אנשים שמפנים אותם עוד יותר קדימה במטוס, או שבמטוסים מסוימים מפנים אותם לקומה השנייה – הם עולים במדרגות כשאני פונה שמאלה; הם עולים למעלה למחלקה הראשונה. ואז הבנתי שיש עוד צעד ושאני רוצה לעשות את הצעד הזה. אני רוצה לאפשר לעצמי לחלום שגם אני אעשה את הצעד הזה. זה היה משהו פנימי. באמת לא אכפת לי אם אנשים שאני לא מכיר, שעומדים מאחוריי בתור, יראו שאני עולה למעלה או שאני פונה שמאלה. אני לא מכיר את האנשים האלו ואין לי שום עניין במה שהם יחשבו עליי. אבל זו תפיסה עצמית. זה איננו דבר מה קונקרטי, אלא משהו שאני אומר לעצמי ש"אני יכול", "אני יכול להיות הכי טוב".

ככל שאתה מתקדם בקריירה שלך אתה תמיד רואה שיש עוד מקום שאפשר להגיע אליו. אפשר לדמות את זה לאופק; כשאתה מסתכל קדימה אתה יכול לראות רחוק, אבל עד למרחק של ההרים שנמצאים לפניך. אבל ברגע שהגעת לשם, למקום ש נראה לך רחוק ואולי בלתי אפשרי, כשאתה עומד על ההר – אתה מאפשר לעצמך לגלות שיש עוד הר, יש פסגה גבוהה יותר, רחוקה יותר. וזה מאפשר לך להרגיש שיש לך אתגרים נוספים.

יש אנשים שיגידו שזאת סתם אובססיה, ושבעצם צריך להיות מרוצה ממה שיש לך ואם תהיה מרוצה אז תהיה מאושר יותר. למה לך לחלום על הדבר הבא במקום ליהנות מהדבר הנוכחי? וזאת שאלה טובה. לדעתי, ומניסיונם של אחרים, אפשר לעשות את שני הדברים. כמובן שזה קריטי שתיהנה ממה שיש לך. עצוב לראות אנשים שהשיגו משהו ומיד מסתכלים על עצמם בחוסר סיפוק ואומרים "את זה השגתי אבל זה שום דבר. אני רוצה את מה שיש למישהו אחר". הקנאה הזאת היא קנאה שלילית, קנאה הרסנית. חשוב שתיהנה ממה שיש לך, ושלא תסתכל על חצי הכוס הריקה. טוב לי מאוד עם מה שיש לי ואני מאושר במקום שאליו הגעתי. כשאני מסתכל אחורנית אני יכול להסתכל על עצמי, ואחרים יכולים להסתכל עליי בגאווה, ולהגיד "וואו, הגעתי הרבה יותר רחוק ממה שאי פעם חשבתי שאני אגיע".

לפני כעשר שנים, עבדתי וגרתי בלונדון וחיכיתי לחבר שלי שגם הוא עבד בלונדון והיה אמור לחזור ברכבת מפריז. קבענו להיפגש לארוחת ערב במסעדה שאהבנו. הוא חבר ילדות שלי, למדנו ביחד בביה"ס היסודי בירושלים. ישבתי שם וכשהוא הגיע, אמרנו אחד לשני: איזה דבר מדהים זה. מי היה מאמין שאנחנו, שני בחורים צעירים מירושלים, שהייתה עיר קטנטנה בעלת רמזור אחד במרכז העיר, הגענו עכשיו לזה שאני יושב בלונדון בבית הקפה, הוא מגיע ברכבת מפריז, ואנחנו עומדים לאכול יחד ארוחת ערב אלגנטית. מי דמיין בתקופה ההיא? אפילו לתל-אביב לא דמיינו שנגיע. לכן, מה שחשוב זה כמובן לא להרוס את מה שיש לי. טוב מאוד שאני מרגיש שאני מאושר במה שהשגתי. שאני מסתכל אחורנית ואומר "וואו, באמת עשיתי דרך יותר ארוכה ממה שחשבתי שאעשה", "ניצלתי את הפוטנציאל שלי". אבל במקביל, כדאי גם להסתכל קדימה. כי אני מאמין שניצול הפוטנציאל, מִקסום הפוטנציאל שלנו, הוא הדבר שבסופו של דבר מאפשר לנו להרגיש טוב עם עצמנו ולהעניק לסביבתנו בצורה פתוחה.

כאורגניזם, אנחנו בנויים תמיד ללכת הלאה, ללמוד, להתפתח. הרי אם לא היינו בנויים כך אז היינו עדיין קופים שמטפסים על העץ לחפש בננה. הגענו כאנשים, כגזע, למקומות רחוקים יחסית לג'ונגלים או למדבריות שמהם באנו לפני כמה מיליוני שנים – בגלל הסקרנות הזאת. בגלל הצורך האינסופי ללמוד דברים חדשים, להתפתח, להגיע רחוק יותר, להגשים את הפוטנציאל שלנו. ולכן, המטרה של הספר הזה היא לאפשר לך לחשוב, להבין ולהתחבר רגשית לפוטנציאל האמתי שיש לך, ולדעת שעם הפוטנציאל הזה – אם תיתן לו לפרוח ותיתן לעצמך לפרוש כנפיים – תוכל להגיע מאוד מאוד רחוק.

יש היום הרבה גורואים וספרים שמדברים על תאוריית המשיכה (attraction). הם אומרים שמה שאנחנו באמת צריכים לעשות זה לאפשר לעצמנו לחלום. להגיד, "כן, אני כבר נמצא שם", "אני שייך לשם", "זה אני". ואז, אם אני אשדר ליקום שזה מה שאני, שזה מה שאני עושה – לא "יכול לעשות", לא "אולי אעשה", לא "אין לי סיכוי לעשות" – אלא "ודאי שאני שם", "אני כבר מרגיש שאני שם" – אם אשדר מסרים כאלה, אוכל להגיע למקומות שלא חשבתי שאני באמת יכול להגיע אליהם.

אין זה משנה אם אתה מאמין שכאשר אתה משדר ליקום איזושהי בקשה או אמונה שאחרים מתחברים אליה, זה מה שגורם לדברים לקרות באמת. העניין הוא שכשאתה "משדר", אתה בעצם "משדר" לעצמך שאתה יכול, שאתה רוצה, שיש לך את הפוטנציאל. ואז, מתוך האמונה הזאת, אתה מתחבר לדברים שקודם לא התחברת אליהם. אתה רואה הזדמנויות שקודם לא ראית. אתה פותח דלתות שקודם אפילו לא ידעת שהן קיימות.

אבל הספר הזה אינו רק ספר מוטיבציוני. הכוונה אינה שתקרא 300 עמודים שיגידו לך ש"אתה יכול", שיגידו לך "תחלום", שיגידו לך "תשדר" לסביבה ולעצמך שתגיע רחוק. הספר הזה מיועד להיות הרבה יותר מעשי; מטרתו לתת לך את הכלים, את ההבנה, את היכולת באמת לעשות קפיצת מדרגה בקריירה שלך.

בסופו של דבר, ברגע שיש לך את המוטיבציה, ברגע שאתה מוכן ללכת על זה, ברגע שאתה מתחבר לפוטנציאל שלך, אתה עדיין צריך לדעת מה לעשות; מה יהיה הצעד הבא, איך תעשה את זה. הספר הזה על כל הפרקים שנמצאים בו, מיועד לתת לך דרך מאוד קונקרטית לפעול כדי שתוכל להגיע רחוק בקריירה שלך. דרך מאוד מעשית שתדריך אותך מה לעשות בכל אחד מהתחומים שביחד יביאו אותך להצלחה.

כשאתה קורא ספר בנושא קריירה חשוב מאוד שתעריך מהו מקור המידע. מי מכוון, מי נותן לך עצות ומי אומר לך אילו דברים יכולים לתרום לך. בסופו של דבר יש הרבה מאוד אנשים שאומרים כל מיני דברים שאינם מבוססים על ניסיון אמתי; מישהו קם בבוקר או השקיע כמה חודשים בספרייה, וכתב משהו שמבוסס על מה שהוא חושב. מישהו שאולי לא בנה קריירה משמעותית לעצמו אבל מנסה לספר לך מה אתה צריך לעשות. להבדיל, הספר הזה הרבה יותר מחובר למציאות; הוא מבוסס לא רק על הניסיון האישי שלי, אלא על ניסיון של הרבה אנשים בתפקידים בכירים מאוד בארץ ובעולם.

כמו שנאמר, התחלתי בירושלים ובסופו של דבר הייתי פרופסור באוניברסיטאות בארץ ובעולם. הייתי גם שותף בחברת ייעוץ גלובלית (Hay Group) וייעצתי למנהלים בכירים בארגונים גדולים בארצות רבות. בנוסף, הייתי סמנכ"ל בכיר למשאבי אנוש בחברות גלובליות מובילות בתחום המלונאות, בתחום הכספים ובתחום הבידור. ולכן, לי עצמי יש ניסיון אישי בשאלה "מה נדרש כדי להגיע רחוק", כי עשיתי את זה בעצמי ואני יכול לספר על כך. אבל הניסיון שלי איננו מספיק. זה לא מספיק שאנשים מספרים על מה שהם עשו ואיך הם הגיעו. ישנם הרבה ספרים שבהם מנכ"לים של חברות גדולות, או פוליטיקאים, או אנשי צבא – מספרים על עצמם. ספרים אוטוביוגרפיים שאמורים לתת לך את המרשם ל"איך להצליח?", "איך להגיע רחוק?"

אלא שההצלחה של אדם אחד היא הדרך שהתאימה לו, שאולי הובילה אותו לאן שהוא הגיע, בעוד ש כל אחד מאתנו הוא אדם אחר, בעל יכולות אחרות, פוטנציאל אחר, מוטיבציה אחרת ורקע אחר. לכן, הסיכוי שספר שמישהו כתב על עצמו ועל הקריירה שלו באמת יוכל להתוות לך את הדרך, הוא קטן. זה לא אומר שזה לא מעניין, זה לא אומר שזה לא תורם, אבל זה לא מספיק. ולכן הניסיון האישי שלי לא היה מספיק בעיניי כדי לכתוב ספר כזה.

אבל העבודה המקצועית שלי כבר עשרות שנים היא בתחום של פיתוח מנהלים בכירים. עבדתי עם מגוון גדול מאוד של מנהלים בכירים מארצות שונות, מנהלים בארגונים המעסיקים עשרות ומאות אלפי אנשים. עבדתי איתם גם כיועץ שעוזר להם לפתח את עצמם, וגם עזרתי להם לבנות תהליכים שיעזרו למנהלים אחרים בעלי פוטנציאל, להגיע לתפקידים בכירים יותר, לקבל על עצמם יותר אחריות, לפתוח לעצמם אופקים רחבים יותר. ולכן, הדברים שמופיעים כאן בספר מבוססים על ניסיון של מאות מנהלים בכירים בעשרות ארגונים גדולים בעולם.

מתוך הניסיון הזה אפשר להכליל דברים מסוימים שמאפשרים לאנשים להגיע רחוק יותר בקריירה. הפעילות בתחום שנקרא Talent Management – , תחום של פיתוח מנהלים בכירים בעלי פוטנציאל גבוה – העלתה דברים מסוימים המשותפים לאנשים שמגיעים להישגים משמעותיים.

כמובן שהמנהלים היפנים שונים מהמנהלים האמריקנים או מהמנהלים האנגלים, או מהמנהלים הישראלים. ברמה אחת, כל תרבות שונה מאוד מתרבות אחרת וכמובן שאישיות ותחומי עבודה שונים גם הם מוציאים דברים אחרים מאנשים. מנהל הכספים ומנהל השיווק נראים מהרבה בחינות, לפחות כלפי חוץ, כאנשים שונים. אולם ברמה אחרת, מתוך עבודה עם מדגם כל כך רחב של מנהלים, בעיקר מנהלים מוצלחים בתפקידים בכירים מאוד בחברות מובילות, אפשר להתחיל להכליל מה באמת נדרש ומה באמת תורם להתקדמות משמעותית בקריירה. וזו המטרה של הספר הזה. המטרה היא לאפשר לך הקורא ללמוד מניסיונם של אחרים ולהשתמש בדברים שעזרו למדגם רחב מאוד של אנשים להגיע רחוק מאוד בקריירה שלהם. והפעם אתה יכול להשתמש בזה בשביל עצמך. אתה יכול ללמוד מניסיונם של האנשים המוצלחים ביותר בארגונים מובילים בעולם, ולחשוב איך אתה יכול לקחת את הדברים העיקריים שהם עשו ולהשתמש בהם כדי לבצע קפיצת מדרגה בקריירה שלך.

כאן, בפרק הפתיחה הזה, נתמקד בכמה עקרונות כלליים שהם למעשה הבסיס לכל הספר, ואחר כך נעבור לפרקים הספציפיים.

בפרק 2 נעסוק במה זאת קריירה טובה; תוכל להסתכל על מסלולי קריירה שונים ולראות את היתרונות ואת החסרונות שלהם.

בפרק 3 נתמקד בדברים החשובים לך בקריירה שלך. מה ייתן לך את תחושת ההגשמה העצמית ואת היכולת למקסם את הפוטנציאל שלך.

בפרק 4 נתמקד בעוצמות שלך ובחולשות שלך כעובד וכמנהל ובאופן שבו תמצה את העוצמות האלה ותפחית את ההשפעה השלילית של החולשות שלכולנו יש.

בפרק 5 יינתנו לך כלים שיאפשרו לך לנתח את הקריירה שלך עד כה, לקחת כל תפקיד ולראות באיזו מידה הוא הביא אותך רחוק יותר, השאיר אותך פחות או יותר באותה רמה, או במקרים מסוימים אולי לקח אותך שני צעדים אחורנית – צעדים שהשפיעו בצורה מכרעת על המשך הדרך שלך. הניתוח הזה של הקריירה שלך עד כאן ייתן לך את הכלי, את האמצעים ואת ההבנה, שיאפשרו לך להיות הרבה יותר קונקרטי לגבי הצעד הבא בקריירה שלך.

בפרק 6 נתמקד בשאלה מהו הצעד הבא; מה ייתן לך את הקפיצה? מה יפתח לך את הדלת כדי לבנות מסלול מואץ של קריירה?

בפרק 7 נתמקד במותג האישי שלך – מי אתה ואיך אתה מוכר את עצמך. איך אתה מגדיר את עצמך לעצמך, ולאנשים אחרים בסביבתך באופן שייצור מיתוג חזק ומשכנע שיאפשר לך להגיע רחוק.

בפרק 8 נתמקד בכתיבת קורות חיים; בכל פעם שתפנה לקבלת עבודה חדשה או תרצה שאנשים אחרים יכירו את מסלול הקריירה שעברת, יהיה עליך לכתוב קורות חיים. זה איננו רק מסמך עובדתי, אלא בעיקר אמצעי תקשורת. הפרק יעזור לך לבנות כלי אפקטיבי לתקשורת הזאת.

בפרק 9 נעסוק בנטוורקינג – רישות מקצועי; זהו הכלי החשוב ביותר שיאפשר לך להיחשף למגוון רחב של אפשרויות קידום. לכן, שימוש נכון בתהליך הנטוורקינג יאפשר לך לעשות קפיצת מדרגה משמעותית בקריירה.

בפרק 10 תקבל את הכלים הנחוצים לריאיון אישי ולריאיון עבודה אפקטיבי. בסופו של דבר, אנשים "קונים" אנשים, והצורה שבה תתקשר עם מעסיק פוטנציאלי תיקבע את היכולת שלך לקבל תפקיד נחשק.

בפרק 11 נסייע לך לבנות את תכנית הפעולה שתידרש כדי לבצע קפיצת מדרגה משמעותית בקריירה שלך בתוך הארגון שבו אתה עובד כיום.

בפרק 12 נרחיב את היריעה באופן שיאפשר לך לבדוק אפשרויות בארגונים אחרים שיביאו אותך רחוק יותר ומהר יותר.

בפרק 13 נתמקד באפשרות שתפתח עסק משלך ותהיה יזם.

בפרק 14 נסתכל מעבר להזדמנויות להתפתחות ונתמקד באנשים שאיבדו את העבודה שקודם הייתה להם. גם אני פוטרתי מעבודתי בעבר, ולמרות שזה תהליך כואב ומעליב, הוא הופך כיום בהדרגה בעולם התעסוקתי למשהו שכל אחד צריך לצפות שיכול מאוד להיות שיקרה לו. וזה לא סוף העולם. לפעמים פיטורין הם אפילו פתיחה של תקופה חדשה שמכריחה אותנו לצאת החוצה מהקיבעון שהיינו בו, מכלוב הזהב ששקענו בו, ולצאת לדרך חדשה שאולי בסופו של דבר תביא אותנו הרבה יותר רחוק. הפרק יתמקד במה לעשות אם מפטרים אותך מהעבודה ואיך לתפקד במצב הזה לא רק בשביל להתאושש ממנו, אלא כבסיס לקפיצת המדרגה שלא העזת לחלום עליה קודם.

בפרק 15 נעסוק בנקודת המבט הפסיכולוגית; מהי התמיכה הרגשית והמחוברוּת הרגשית שלך ושל הסביבה שלך לתהליך הנדרש בעבור התקדמות משמעותית בקריירה שלך. הבנת הגורמים הרגשיים שפועלים אצלך תיתן לך אפשרות למקסם את הפוטנציאל שלך ולא להימשך אחורה על ידי חרדות, פחדים ושאלות לגבי היכולת והסיכויים שלך.

בפרק האחרון ניתן נקודות מבט מסכמות כבסיס לשילוב כל מה שנאמר בספר, כדי לפעול במציאות.

שישה-עשר הפרקים האלה ייתנו לך את הכלים המעשיים שאתה צריך בשביל לעשות קפיצת מדרגה בקריירה. במקביל לתכנים האלה, חשוב להתמקד בארבעת העקרונות המרכזיים שיהיו שזורים לאורך כל הספר. ארבעת העקרונות האלו הם הדברים שינחו אותך, שיאפשרו לך להגיע באמת רחוק ולמקסם את הפוטנציאל שלך;

העיקרון הראשון הוא עקרון של פתיחות ללמידה ולשינויים. בסופו של דבר, אם אתה רוצה להגיע רחוק יותר, אם אתה רוצה להגיע לתוצאות משמעותיות יותר, שונות מהתוצאות שהגעת אליהן עד היום, אתה חייב לעשות את הדברים בצורה שונה. כי אם תעשה את הדברים כמו שעשית עד היום, תגיע לאותו המקום שהגעת אליו עד היום. אם אתה מרשה לעצמך לחלום שתגיע למקומות רחוקים יותר, אתה חייב גם לפתוח את עצמך לאפשרות שעליך להשתנות, שתתחיל לעשות דברים אחרת. אתה חייב לשנן לעצמך כל יום שאתה מתחיל יום חדש וביום הזה, בשבוע הזה, בחודש הזה – תעשה דברים אחרת. כשתעשה דברים בצורה אחרת, כמתואר בספר, תוכל להביא לתוצאות אחרות ולהגיע לקפיצת מדרגה וכך להגביר את התאוצה בהתקדמות הקריירה שלך. ולכן, העיקרון הראשון שצריך להנחות אותך הוא פתיחות ללמידה ושינויים. אתה צריך לאפשר לעצמך להיות פתוח, לאפשר לעצמך ללמוד דברים חדשים. כשאתה קורא משהו שהוא שונה ממנה שתמיד חשבת חשוב להשאיר פתח, לא להגיד "לא לא, זה לא טוב, זה לא נכון, זה לא מתאים לי". אלא להגיד "זה מעניין מאוד, אם זה הדבר שעזר לאנשים אחרים להגיע רחוק יותר אולי זה גם יעזור לי". "למה שלא אנסה את הדבר השונה, את הדרך החדשה? אם היא עזרה לאנשים אחרים להגיע רחוק, יכול להיות שהיא גם תעזור לי". זה לא אומר שכל דבר שתיקרא או כל שינוי שיוצע לך בהתנהגות או בחשיבה, או באמונה שלך, הוא נכון לגביך. מובן שיש דברים נכונים יותר ונכונים פחות, מתאימים יותר ומתאימים פחות. אבל אתה צריך להיפתח כדי לטעום. אתה חייב לאפשר לעצמך להיות פתוח ולטעום ולנסות לעשות דברים אחרים ממה שעשית עד כה. כאמור, אם תעשה דברים אחרת יש סיכוי טוב שתגיע למקומות אחרים. למקומות הרבה יותר טובים משהגעת אליהם עד היום.

העיקרון השני הוא להתחבר לאמביציה האמתית שלך. העיקרון הזה יוזכר לאורך כל הספר, לאורך כל התהליך המתואר כאן.הכוונה היא למוכנות להאמין שאתה יכול להגיע להישגים גבוהים, שאתה יכול להגיע למקומות בכירים יותר.

כשאני נוחת בתל-אביב או בלונדון או בפריז, אני מסתכל מהחלון ואני רואה מטוסים פרטיים. אני לא תמיד מרשה לעצמי להסתכל עליהם, אבל במציאות נמצאים שם כמה מטוסים פרטיים. וזה אומר שלמישהו יש את היכולת להיכנס עם המנהלים הבכירים שלו, עם המשפחה שלו, עם החברים הקרובים שלו – ולטוס במטוס כזה. לטוס במטוס פרטי זה לא באמת חשוב. זה לא שבאמת המטוס הפרטי בהכרח יגיע מהר יותר או בנוחיות רבה יותר ממטוס אחר. אבל יש איזושהי תחושה שהגעת. אני זוכר שבפעם הראשונה שהייתי סמנכ"ל בכיר בחברת Universal וטסתי ללוס אנג'לס מניו-יורק במטוס הפרטי של החברה, הבנתי שיש עוד עולם, עוד פסגה, יש עוד דרך. הטיסה עצמה איננה הדבר החשוב. הדבר החשוב הוא לדעת שיש עוד ולאפשר לעצמך לפנטז על ה"עוד" הזה. ה"עוד" יכול להיות באמת קונקרטי, כספי. הרבה אנשים יגידו ששאפתנות כספית היא שאפתנות ירודה, היא לא באמת דבר חשוב. ולכן זה לא באמת חשוב אם אתה טס במטוס הפרטי של החברה או במטוס הפרטי שלך. האם יש לך את מכונית הלמבורגיני שאני רואה עכשיו מול החדר במלון שאני נמצא בו. האם הלמבורגיני הזו היא שלך או של מישהו אחר. מה שחשוב זו התחושה שמיצית את הפוטנציאל שלך. ההישגים הכספיים הם תוצאה, הם סימפטום, הם לא מטרה בפני עצמה. המטרה אינה צריכה להיות להרוויח יותר כסף. המטרה צריכה להיות למקסם את הפוטנציאל שטמון בך, את כל היכולות שיש בך, את המוטיבציה שאולי מתחבאת אצלך בפנים. ואם תגיע רחוק, גם הכסף יגיע, אבל איתו תגיע גם השפעה על הסביבה, על האנשים, על המדינה, ואולי אפילו על העולם. השפעה שתאפשר לך לתרום ולמצב את עצמך באופן שתורם לעצמך ולאחרים. האם בתחום שלך אתה יכול להיות סמנכ"ל בחברה גלובלית ולהשפיע על אנשים ועל תוצאות בקנה מידה עצום? האם אתה יכול להיות מנכ"ל של חברה מובילה ובאמת לגרום לדברים לקרות? האם אתה נמצא בתפקיד מוביל בארגון חברתי שמאפשר תרומה משמעותית לאוכלוסייה נזקקת?

לכן, העיקרון השני הוא עיקרון שלפיו עליך להתחבר לאמביציה האמתית שלך. להפסיק ללחוש לעצמך שאתה צריך להיות מרוצה ממה שיש לך. לא לומר לעצמך שמה שיש לך הוא טוב מספיק. אלא להגיד "אני רוצה להגיע רחוק, אני רוצה להגיע הכי רחוק בתחום שמעניין אותי, בתחום שאני מיועד אליו. הכי רחוק שמישהו הגיע אליו בעולם". ואם תתחבר לאמביציה האמתית הזאת, תוכל להגיע רחוק.

העיקרון השלישי שיוביל לאורך כל הספר הזה, הוא להיות אקטיבי. זה לא יעזור אם תתחבר לאמביציה שלך, תשב בבית ותסתכל על התקרה, או תראה סרט שמראה אנשים שהגיעו רחוק, אנשים שעושים דברים מדהימים, נמצאים באפריקה ועוזרים לאנשים שילמדו איך למצוא מים ולקיים את עצמם בצורה טובה יותר, למשל. לא מספיק לחשוב "וואו, זה באמת דבר משמעותי". אתה צריך להיות אקטיבי. ויש כאן שני צדדים למטבע; מצד אחד ישנו הצד המוטיבציוני – פתיחות ללמידה והתחברות לאמביציה משמעותית. ומצד שני יש את הצד המעשי – להיות אקטיבי, לפעול בצורה ממוקדת ולהשקיע אנרגיה בהתקדמות. בסופו של דבר החלום הוא החלק הראשון וההכרחי, אבל הצעדים המעשיים הם שיעשו את החלום הזה למשהו שבוודאי יקרה. חשוב שתפעל כל יום, כל שבוע, כל חודש ותשקיע אנרגיה בצורה ממוקדת כדי להתקדם. וההשקעה הזאת היא שתביא אותך למקום הגבוה ביותר.

העיקרון הרביעי והאחרון הוא הצורך בעקביות, בהתמדה ובתמיכה רגשית. אתה צריך ללמוד להאמין בעצמך ולדעת בכל רגע נתון שגם אם דבר מסוים אינו מצליח היום, עדיין עליך להמשיך ולהיות אקטיבי ביום שלמחרת, כי אז הוא יגיע. שום דבר בעל משמעות אינו מושג על ידי ניסיון מהוסס אחד לעשותו וייאוש מיידי כי זה לא הצליח לך באותה פעם אחת. והדרך הטובה ביותר לאפשר לעצמך את ההתמדה הזאת, את העקשנות הנדרשת להשיג את המטרה היא באמצעות שותפים רגשיים.

כשלימדתי את הבת שלי לרכוב על אופניים, החזקתי את הכיסא בעבורה במשך כמה זמן וראיתי אותה מתנדנדת, גם פיזית וגם מפחד. והייתה לה תחושה באותו הרגע שהיא לעולם לא תצליח להתגבר על הדבר המוזר הזה שדורש ממנה להיות בשיווי משקל על כלי בעל שני גלגלים, לסובב את הדוושות ולהחזיק את הכידון – וכל זה במקביל. כל הפעילות הזאת נראתה בעיניה באותו רגע כמשהו שהיא לעולם לא תצליח להתגבר עליו. וברגע מסוים, אחרי עוד יום ועוד שעה ועוד ניסיון ועוד אימון, פתאום כל הפעולות האלה התחברו יחד והפכו למשהו אוטומטי. כשהיא רוכבת על אופניים היום היא בכלל אינה מבינה, מה הייתה הבעיה שלה במקור. למה זה נראה לה כבלתי אפשרי?

כך קורה עם כל למידה משמעותית של דבר חדש; בהתחלה אנחנו בכלל לא מבינים במה מדובר, לא מבינים מה רוצים מאתנו והאפשרות החדשה נראית ממש לא הגיונית ולא ניתנת להשגה.

אחר כך אנחנו כבר מוכנים לנסות ולפעול בדרך החדשה, אבל זה עדיין לא טבעי לנו. הכול נראה מלאכותי, אולי מתאים למישהו אחר, אבל קשה מדי לביצוע בשבילנו. ואז, לבסוף אנחנו מגיעים לשלב הביצוע האוטומטי. מה שנראה לנו כבלתי אפשרי ולאחרים אולי נראה מדהים, עכשיו הוא פשוט ומובן מאליו בעבורנו.

רואים את ההתפתחות הזאת אצל אמנים גדולים או אצל ספורטאים ברמה גבוהה. הם עושים דברים מדהימים בצורה אוטומטית ומבלי לחשוב. וכך קורה גם עם מנהלים מצליחים במיוחד. הסביבה חושבת שהכול בא להם בקלות; שהם כנראה בעלי תכונות ייחודיות ולכן פועלים בצורה כל כך אפקטיבית ואלגנטית שאנחנו איננו מסוגלים לדמיין את עצמנו פועלים לפיה. אבל התוצאה הסופית נובעת מעקביות, מהתמדה ומתמיכה רגשית. כשעושים דברים שוב ושוב הם הופכים לאוטומטיים בעבורנו ואנחנו הופכים לאומנים בתחום, לבעלי ביצועים מדהימים. היכולת הזו לעקביות והתמדה מתאפשרת הרבה יותר כאשר יש לנו תמיכה רגשית. זו יכולה להינתן לנו מאנשים בסביבתנו הקרובה – חברים, משפחה, קולגות – שחיברנו אותם לפנטזיה שלנו והם מעודדים אותנו להמשך. הם מאפשרים לנו להתגבר על הפחדים, על ההיסוס, על תקופות נטולות אמונה פנימית. בהדרגה, ה"שותפים הרגשיים" האלה מאפשרים לנו לבצע דברים נפלאים שלא חשבנו שאנחנו מסוגלים להם.

גם בקריירה שלך אסור לך לאפשר לעצמך לשקוע בתוך תחושה שהתקדמות היא בלתי אפשרית, אם תצליח להתמיד, בהדרגה תגיע למקום שההצלחה תיראה לך אוטומטית. שהדברים שכיום נראים לך בלתי אפשריים יתרחשו אצלך בצורה טבעית, ינבעו מתוכך כמו לרכוב על אופניים ולכן תוכל להגיע לזה. כל התפתחות דורשת אורך נשימה. שום דבר משמעותי בחיים איננו לטווח של ריצה קצרה, כל דבר דורש את הזמן שלו ואת ההתפתחות שלו. אם תישאר אקטיבי, אם תמשיך לעשות בצורה מתוכננת את מה שקבעת ואם תשתמש בתמיכה רגשית, תגיע למקומות שלא חלמת שתגיע אליהם.

ארבעת העקרונות האלה: פתיחות ללמידה ושינויים, התחברות לאמביציה האמתית שלך, להיות אקטיבי, ועיקרון ההתמדה באמצעות תמיכה רגשית – הם הדברים שיביאו אותך למקום רחוק ביותר שאולי קשה לך אפילו לדמיין אותו היום.

אחת הדרכים להתחבר ליכולת שלך להגיע רחוק, להגיע למקום הרבה יותר רחוק ממה שהגעת אליו עד היום, היא לחשוב על אנשים אחרים שהגיעו למרחקים. לרוב, כשאתה חושב על אנשים אחרים שאתה שומע עליהם בטלוויזיה או קורא עליהם בעיתון אתה לא באמת חושב שהם כמוך, שהם דומים לך. יש אולי תחושה שזה שחקן קולנוע או שזה איזה איש עסקים בניו-יורק שהגיע למשהו שאתה לא מרשה לעצמך לחשוב שגם אתה יכול להגיע אליו. אבל מצד שני, יש לנו דוגמאות מאוד קונקרטיות של אנשים שהתחילו בישראל כמוך וכמוני, שהתחילו בלי שום רקע, בלי אבא עשיר שדחף אותם ואפשר להם או בנה להם ביזנס. בלי איזושהי יכולת יוצאת דופן שבאמצעותה כבר כשהיו בני שש הפכו להיות בן טיפוחים של מישהו מיוחד במינו. אלה אנשים רגילים שהתחילו את החיים שלהם כרגיל, שיש להם יכולות כמו לכל אחד אחר, אבל שהגיעו רחוק מאוד. חשוב להסתכל על אנשים כאלה ולומר לעצמך: "בעצם למה לא? למה לא אני? גם אני יכול להגיע". לא כתלונה בסגנון של "למה לא נתנו לי?", "למה לא אפשרו לי?", אלא כפנטזיה, כדמיון מציאותי, כדרך לחשוב שזה אפשרי: "אם הם יכולים, גם אני יכול".

כל מה שצריך לעשות זה להתמקד, לפעול בדרך הנכונה, בדרך שהובילה אותם או אנשים כמותם למקומות גדולים, רחוקים, מעניינים, בעלי השפעה משמעותית – ושתוביל גם אותך למקומות כאלה.